<h1>ספר התרומות שער מ"ח חלק ב'</h1>
<h2>דף קלז.</h2>
והיכא דלוה ולא מצא לו המלוה בשעת פרעון כי אם נכסים הקנויים לו על תנאי של ואחריך לפלוני, בהא ודאי מסתברא שבאותן מקומות שפסקנו בפרק [מי שהיה נשוי (כתובות צ"ה ע"ב, ב"ב קל"ז ע"א)], שאם קדם הראשון ומכר שממכרו ממכר ואין לשני אלא מה ששייר ראשון, גבי הלואה נמי יש לנו לדון כן, דכשם שאם מכרו מכור כך אם ירד הראשון ושעבדו השעבוד חל עליו ומגבין לו למלוה את חובו מאותו קרקע אם אין לו דבר אחר ממה שיגבה חובו. כך היה נראה בעיני דין זה, אלא שמצאתי הר"מ ז"ל [זכי' פי"ב ה"ט] שחלק בין ירד ומכר וירד ולוה, וזה טופס לשונו, בריא שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני וכו'. ובסוף דבריו כתב, היה חוב על ראשון או כתובת אשה ובאו לב"ד ליפרע מנכסים הללו אע"פ שהראשון קיים אין ב"ד מגבין לה מגוף הנכסים אלא מן הפירות בלבד שמין להם. מת הראשון ובא ב"ח ואשתו לגבות מנכסים אלו אין מגבין להם כלום מנכסים אלו אלא הרי הם כולם של שני, ואפילו עשאן אפותיקי או שיחדן להם אין גובין מנכסים אלו כלום אלא הרי הם של שני, ע"כ. ודבריו צ"ע.
